.הציור הזה מציג את בית המקדש כפי שניבט אליי מתוך דמיון, געגוע ותפילה
,בעולם כמעט חלומי, עטוף בעננים ורודים, אור זוהר ושקט, עדין ניצב בית המקדש במלוא הדרו
.כאילו מרחף בין שמיים לארץ

.במרחק, נראות דמויות מתקופת בית שני, מהללות את הבורא בשירה, תקיעות שופר וצהלות שמחה
.קרני אור עדינות נופלות על סצנה של התעלות, תקווה ועוצמה רוחנית
בכניסת הציור, ניצב עץ זית כהה, מחוספס ויציב, ששורשיו באדמה אך עליו ורודים, צבועים באור הקדושה .מהאופק

הגוונים, פסטליים, רכים כמעט כמשי- מעניקים לציור תחושת פנטזיה עדינה, מעין חלום שכולו השתוקקות, שלום פנימי והבטחה עתידית.