אני מציירת מאז שאני זוכרת את עצמי.
גדלתי בבית שבו האמנות הייתה נוכחת בכל פינה – ציורים על הקירות, צבעים, מכחולים, ושפה של יצירה.
מתוך ההתבוננות הזו נולד הרצון לצייר, ובהמשך גם הדרך האישית שלי.


כילדה, הדמיון היה עבורי מרחב בטוח.
שם מצאתי עולם שקט, מואר ומכיל, והציור הפך לכלי שבאמצעותו יכולתי לבטא רגשות, מחשבות וסיפורים פנימיים.


הציור ליווה אותי תמיד כחלק טבעי מהחיים.
הילדים שלי גדלו דרך הציורים שציירתי להם, על עצמם ועל עולמם ,
וכך גם ציורים למשפחה ולחברים. זו הדרך שלי לחזק, לרומם ולהעצים את מי שקרוב ללבי.


למדתי אדריכלות ועסקתי בה מתוך רצון לבנות ולהעמיק את החיבור לארץ ישראל.
העיסוק במרחב, בנוף ובהקמת מקומות חיים עיצב את האופן שבו אני חושבת ויוצרת.
החשיבה האדריכלית נוכחת גם בציור – במבנה, בקומפוזיציה וביחס למרחב ולנוף.
הציור הוא ליבת היצירה שלי, המקום שבו הדמיון חופשי.


היצירה שלי עוסקת בנוף, בדמות ובמרחב, מתוך זהות יהודית־ ישראלית וחיבור עמוק לארץ.
אלה ציורים שנולדים מזיכרון, תחושה ושאיפה פנימית, ומתארים מציאות רגשית וחווייתית. היצירה שלי נוגעת בחזון:
ארץ חיה ומבורכת, אור, אמונה ותקווה.
נופים, דמויות ומרחבים שהם מרחבים של זיכרון, תפילה ומבט לעתיד.